אודות
מהרגע שהיא זוכרת את עצמה יסמין צפניה חלפון רוקדת.
אולי אפילו עוד בבטן של אמא, לכך אין עדויות רשמיות, כן? אך האמת שבאולטרא סאונד זכרו תזוזות ותנועות חריגות ושמחות.
כילדה הייתה מתעמלת קרקע ארצית והתמקצעה במקצועות המחול – ג'אז ומודרני.
בגיל 15 נחשפה לראשונה למעגל רחוב של אומנות הלחימה האפרו ברזילאית קפוארה, אומנות שמשכה אותה להתאהב בקסם של התנועות, המוסיקה, ועוצמת הקהילה המחבקת.
דם הקפוארה החל לזרום בעורקיה, והיא טסה לברזיל לחקור וללמוד את אמנות הלחימה אצל המאסטרים הגדולים ביותר בעולם.
שם יסמין הרגישה את מה שידעה כל השנים כילדה:
"התנועה היא מולדת, היא המתנה של הגוף. היא חיונית. היא שפה אוניברסאלית של שמחת חיים".
כמה חודשים אחרי לידת בנה הראשון, היא הוזמנה להופיע עם צוות רקדנים ברזילאים בגינאה המשוונית שבאפריקה, באירוע יוקרתי מול הנשיא.
כשהסתיים האירוע באחוזה המפוארת, יסמין יצאה אל הרחוב לנשום אוויר ואז ברגע אחד, המראות היפים והיקרים התחלפו במראות קשים ולא פשוטים: עוני עז נפרש לנגד עיניה, בניהם ילדים מוזנחים מתחבאים בתוך שולחן שזרוק ברחוב. זה ריסק אותה מבפנים – והיא פרצה בבכי.
לפתע, אותם ילדים אפריקאים הבחינו בה וניגשו אליה.
אחד ליטף את שיערה, והשני עשה פרצופים וניסה להצחיק אותה. חיוך גדול נפרש על פניהם.
הם הושיטו לה את היד ורצו שהיא תקום לרקוד ולשחק איתם. זה היה רגע אנושי שהיא לא תשכח לעולם. היא הביטה בהם בהפתעה גמורה, קמה והחלה לזוז איתם יחד.
הם שרו ורקדו והיה ניתן לראות ולהרגיש שכל נים בגופם "רקד".
ככה בפשטות, ברגע אחד הדמעות שלה הפכו מדמעות של כאב לדמעות של אושר.
ואולי זה היה יותר מהכל הרגע שבו נולד מתוכה – הסימבו.
"באותה הנקודה החלטתי לקחת את המקצועיות שלי בעולם הכושר, הפיטנס והריקוד ולחבר אותם לקצב האותנטי – קצב הלב שנמצא בכל אחד מבני האנוש.
להעביר ערכים של: פשטות, אהבת חינם, שבטיות ולהנחיל שמחה – זה הסימבו ".
בהמשך המריאה שוב לאפריקה והפעם כאורחת של שבט "הזולו" – כשחזרה הוציאה לדרך באופן רשמי את המודל של שיטת סימבו פיטנס אפרו ברזילאי בישראל. השיטה שולבה כקורס במכון ווינגייט ובמקביל החלו להיפתח סניפים ברחבי הארץ והעולם כשעוד ועוד אנשים מתחילים להכנס לקצב הפיטנס
ובוחרים לחיות תוך כדי תנועה.